אתמול כשהייתי בדרכים, בנסיעה בין ביקורי מטופלים מההוספיס בית, שמעתי פרק בפודקאסט שאני אוהבת ׳על החיים ועל המוות׳ של דפנה לוי, ובו היא אירחה את הסופרת מרית בן ישראל שלחלוטין כבשה אותי. משהו בהוויה שלה מבטא חופש, חכמה ואופטימיות. מרית סיפרה על המוות של אמה כחוויה מתוקה, ולמעשה סיפרה על הפער שנסגר ביניהן בעת הזו ועל האהבה שעלתה בתוכו. אמא שלה בחרה להתאבד בגיל 88, כשהרגישה שהיא מתחילה לאבד את היכולת שלה לבטא את היצירתיות שלה, ובעיקר להיות בשליטה. אז היא הזמינה שיקוי, ואת בנותיה.

שוב מלחמה. תחושת נוודות. פליטות.

מיכאל (שם בדוי) הגיע אלי לטיפול כשהיה ברור שאשתו בסוף חייה. הוא סעד אותה...